הנס של אמנון
אמנון קאשי עבר עד גיל 32 שני התקפי לב, והוגדר כנס רפואי. אבל על הנס האמיתי שהחזיר אותו בכל פעם לחיים הוא מספר כאן..
קרא עוד
חג החנוכה מסמל ניצחון של מעטים מול רבים, ניצחון בחירתם של המכבים בכוח האיחוד על פני כוחות הפירוד. לפי חכמת הקבלה, נוכל לשנות את מאזן הכוחות לטובה רק אם נתאחד, וכך נוכל למנוע מהאו”ם להצביע נגדנו. רגע לפני שההחלטה האנטי-ישראלית הבאה עולה לדיון, מסביר הרב לייטמן איך הצלחנו בימים ההם, ואיך אנו יכולים להצליח גם בזמן הזה
לו מועצת הביטחון של האו”ם היתה נדרשת להתכנס היום לדון על הקמת מדינת ישראל, רוב הסיכויים שחברותיה היו מצביעות נגד, וייתכן שכמה מדינות היו נמנעות. הגיע הזמן שנכיר בכך שבין נציגי 193 המדינות אין למדינת היהודים הרבה ידידי אמת.
אם נניח לרגע בצד את שיקולי האינטרסים, ניווכח שאין היום מדינה או לאום שבאמת תומכים במדינת ישראל. איכשהו, במוקדם או במאוחר, מגנים אותנו. בחלק מן המדינות שונאים אותנו, וברבות מהן היו פשוט שמחים אם ניעלם ממפת העולם. היחס הזה למדינת ישראל קיים עוד מימיהם של בן-גוריון וגולדה מאיר. לא ניתן לחבר אותו לסכסוך המתמשך עם בני דודנו הערבים, גם אותם מחבבים בחלק ממדינות העולם עוד פחות מאותנו. אולי השנאה נובעת מן המיקום הגיאוגרפי? אבל גם בחו”ל דוחים אותנו… ואם נדבר על ארץ ישראל, הרי שהשנאה השתוללה בה עוד טרם התיישבנו בה. האשמים אולי מתחלפים בכל פעם, אבל התופעה נשארת.
כשאנחנו ניצבים ברגעים משמעותיים כאלה, שבהם גלי השנאה מתגברים ומאיימים לשטוף אותנו, כדאי שנעצור לרגע וננסה להבין מדוע אנחנו כל כך שנואים ולא ראויים בעיני העולם. האם יש שורש לשנאה התהומית שחשים כלפינו עוד משחר האנושות?
על פי חכמת הקבלה, אנטישמיות, או בשמה המודרני אנטי-ישראליות, איננה תופעה חולפת כי אם “חוק טבע” שניתן למדוד את קיומו. כאשר אנחנו מתאחדים בינינו מעל לסכסוכים ולחילוקי הדעות, מתפשט בעולם כוח חיובי שביכולתו לחולל פלאים. לעומת זאת, כאשר אנחנו מפורדים ומרוחקים זה מזה, אנחנו מעוררים כוח שלילי בעולם, שחוזר ומכה בנו בפרץ של אנטישמיות.
השנאה הלא-רציונלית שהולכת ומתחזקת היום, מזכירה לנו בדרך הקשה שיש לנו תפקיד, ואף על פי שהיינו שמחים להתנער ממנו, הדבר בלתי אפשרי. גם אם נתבולל או נטשטש את זהותנו ה”ישראלית”, לעולם נישאר יהודים. אנחנו עם שנושא בקרבו רעיון, אידאל חברתי של אהבה לאדם, לעם ולעולם. הפכנו לעם על בסיס אהבת הזולת שבאה לידי ביטוי באמצעות הכלל ”ואהבת לרעך כמוך”, ורק החזרה למימוש האהבה הזאת יכולה למגר את השנאה של העולם כלפינו. המקובלים מסבירים שאנחנו, היהודים, מכריעים את גורל העולם. “כמו שאיברי הגוף לא יוכלו להתקיים רגע אחד בלי הלב”, נכתב בספר הזוהר, “כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל”. על ידי האיחוד בינינו אנחנו מחייבים את העולם להתאחד, ושפע רב מתחיל לזרום. ואילו הפירוד בינינו מפלג גם את יתר אומות העולם, “סותם” את צינורות השפע ומעורר באנושות מלחמות ושנאה. התוצאה הישירה וגם העקיפה של התהליך הזה דוחפת את אומות העולם לפגוע בשורש הרוחני שנקרא “ישראל” ולנסות להשמיד אותו, כי הוא נתפס כ”מקור כל הרוע” בעולם.
כותב על כך “בעל הסולם”, הרב יהודה אשלג, מגדולי המקובלים במאה העשרים: “האומה הישראלית הותקנה כ’מעבר’, אשר באותו השיעור שישראל עצמם יוצאים מצורפים, כך הם מעבירים את כוחם אל שאר האומות”. “אנחנו בני האידאה”, הוא אומר, ורק כאשר נממש אותה ונתאחד, נזכה לשקט.
החלטת מועצת הביטחון של האו”ם מחזירה אותנו עשרות שנים לאחור. מספיק להביט סביבנו כדי לראות כיצד מדינות שעד אתמול נחשבו ליציבות, מתפוררות ונחרבות. לחץ בינלאומי, אם יופעל על מדינת ישראל לאורך זמן, עלול להקשות מאוד על קיומנו ולהחזיר אותנו אל השנים הרעות אשר בהן נדדנו ממקום למקום. אסור לנו לשכוח כי רק לפני שמונים שנה הושמדו קהילות שלמות באירופה הנאורה. אמנם נדמה כי לעם היהודי יש בית יציב על אדמת ישראל, אך כפי שכותב בעל הסולם ב”כתבי הדור האחרון”, הצלחתה וקיומה של מדינת ישראל תלויים במימוש הייעוד שלנו – לבנות כאן חברת מופת מבוססת על עקרונות החיבור ולהעביר את השיטה הזו לעולם, אחרת “כל הציונות סופה להתבטל”.
זעקתו של “בעל הסולם”, מי שהזהיר מהאירועים האנטישמיים של המאה שעברה, והכיר לעומק את חוקי הטבע שפועלים במציאות, מהדהדת ורלוונטית לימינו יותר מתמיד. החלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו”ם צריכה לשמש לנו תזכורת לתפקיד המוטל עלינו: להתאחד ולהיות “אור לגויים” – להוות דוגמה טובה לחברה מתוקנת שבה כולם חיים באהבת אחים מעל לכל ההבדלים.
גם ניסיונות השווא לחסות בצלו של הממשל החדש בראשותו של הנשיא הנבחר, דונלד טראמפ, ולצפות כי ממנו תבוא הישועה, לא יפטרו אותנו מהחובה המוטלת עלינו. ייתכן כי לזמן קצר נחוש הקלה ביטחונית, אך בסופו של דבר נתקרב שוב בצעדי ענק אל הבחירה הגורלית, ממש כפי שקרה בימים שבהם התגבשנו לעם במעמד הר סיני. אז, למרגלות ההר, הצלחנו לכבוש את הר השנאה והתחברנו “כאיש אחד בלב אחד”. גם היום, אם נתחבר בינינו כאגודה אחת, נוכל לרתום את שנאת העולם לטובתנו. כל עוד נמשיך לנהוג באכזריות זה בזה, העולם יתאכזר אלינו בחזרה. או כפי שנכתב במקורות: “עיקר המגן בפני הפורענות הוא האהבה והאחדות, אז כאשר יש בישראל אהבה ואחדות ורעות בין זה לזה, אין מקום לשום פורענות לחול עליהם” (מאור ושמש).
